פסק-דין בתיק ע"א 3807/04

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת אירית מני-גור) מיום 3.10.04 שקיבל את תביעת המשיב נגד המערער וחייב את המערער לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה (216,320 ש"ח נכון לחודש יולי 2001) וכמו כן הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

2.         הרקע

(א)        המשיב, עזבון המנוח רפאל שאולוב ז"ל (להלן: " המנוח") באמצעות היורשת תמרה שאולוב, הגיש נגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר שבה טען שביום 18.4.94 הלווה המנוח למערער סך 55,000$, והמערער התחייב לפרוע את ההלוואה בתשלומים של 1,500 $ החל מינואר 1999 ואילך. בפועל שילם המערער שני סכומים בלבד (1,250 $ בינואר 1999 ו- 500 ש"ח במאי 1999) ואת כל היתרה לא פרע. לכן הוגשה התביעה.

 (ב)       המערער כפר בטענה שקיבל הלוואה מהמנוח וטען שמעולם לא ניהל באופן אישי עסקים עמו, אלא תמיד פעל במסגרת חברות עסקיות. בבקשתו לרשות להתגונן ציין שבחודש ינואר 1999 נפגש עם המנוח וערך את לוח הסילוקין בכתב-ידו, בעקבות לחץ שהפעיל עליו המנוח כדי להציג את הלוח לנושיו ברוסיה. בשולי לוח הסילוקין צויינו נושאים שלא נכללו בהתחשבנות, מתוך כוונה שתיעשה התקזזות לאחר מכן. מכל מקום, המערער טען שהיה מדובר בהתחשבנות הדדית עסקית ולא אישית.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        מחד גיסא, השופטת הנכבדה נתנה אמון מלא בעדויות עדי המשיב (האלמנה, הבת והגיס) שסיפרו כי המנוח אמר להם מספר פעמים שהמערער חייב לו סך 55,000 $, ומאידך גיסא, המערער, שהיה העד היחיד מטעמו, לא עורר את אמונה.

(ב)        בהיותה מודעת לקושי הראייתי הטמון בעדויות המשיב, היינו, שאף אחד מהעדים לא ידע דבר מידיעה אישית אלא מהאזנה לדברי המנוח טרם פטירתו, עת היה על ערש דווי, בחנה השופטת הנכבדה את הראיות האוביקטיביות שהוצגו לה:

טופס הפקדת כספים- סך 55,000$ הופקד ביום 18.4.94 בחשבון המערער, בשיק בנקאי שהוצא על פי הוראות המנוח. אלא שלנוכח גרסה שהציג המערער בעניין שיק זה - נקבע שאין בו כדי לסייע להכרעה במחלוקת.

לוח הסילוקין- בית משפט קמא קבע שלוח זה, שכתב המערער בכתב ידו, מצביע על מחויבות אישית שלו כלפי המנוח, ואין לקבל את טענתו שהמסמך נכתב כדי להפיס את דעת נושי המנוח.

התמליל- בתו של המנוח הקליטה את המערער משוחח עם המנוח, ובית משפט קמא קבע שלמרות איכותה הירודה של ההקלטה, יש בה חלקים התומכים בגרסת המשיב.

(ג)         לאחר סקירת הראיות קבעה השופטת הנכבדה שהמשיב הרים את הנטל במידה הנדרשת להוכיח שהמנוח נתן למערער הלוואה פרטית שהמערער התחייב להחזירה במועדים המפורטים בלוח הסילוקין - אך לא עשה כן. לכן קיבל בית משפט קמא את התביעה וחייב את המערער לשלם למשיב את מלוא סכומה, וכמו כן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

4.         הטענות בערעור

(א)        המערער טוען שבית משפט קמא שגה בקבלת התביעה אף על פי שהמשיב נכשל בהרמת הנטל להוכיח תביעתו, ונוסף על כך שגה בית משפט קמא בקבלו את התביעה על סמך שינוי חזית, חרף התנגדות שהביע, ובהשלימו, ביוזמתו, חסרים בראיות התביעה, על דרך של פרשנות שאינה עולה מחומר הראיות ולעתים אף מנוגדת לו.

(ב)        המשיב תומך בפסק הדין מנימוקיו ומדגיש שעסקינן בהכרעה שבעובדה שבה הכריע בית המשפט, ובטענות בעל פה שהעלה המערער נגד מסמך בכתב ידו - טענות שנדחו על ידי בית משפט קמא. ב"כ המשיב מפנה גם להחלטת השופטת ערקובי בבקשת רשות להגן, ולאמירתה שגירסת ההגנה התפוררה ועומדת על כרעי תרנגולת.

5.         דיון והכרעה

לאחר שעיינו בערעור, בעיקרי הטיעון ומוצגים, הגענו למסקנה שדין הערעור להדחות.

(א)        כפי שציינה השופטת הנכבדה בפתח פסק דינה: " פרשת תביעה לכאורה פשוטה, לגירסת התביעה הלווה המנוח שאולוב רפאל ז"ל... לנתבע... סכום של 55,000 $ ביום 18.4.94", חוב שהיה אמור להיות מוחזר בתשלומים ולא הוחזר. אין מחלוקת שסכום ההלוואה לא נפרע. המחלוקת התמקדה בשאלה אם ניתנה הלוואה למערער, שאותה קיבל עליו לפרוע, אם לאו.

בית משפט קמא השיב בחיוב לשאלות אלו, ומצא שניתנה הלוואה, ושהמערער התחייב אישית לפורעה. בקביעות אלו התבסס בית משפט קמא על לוח הסילוקין שערך המערער עצמו, בכתב-ידו, ואף חתם עליו. המערער העלה הסבר שונה ללוח הסילוקין, אך בית המשפט דחה את ההסבר.

(ב)        נוסף על המסמך בכתב, המעיד על התחייבות המערער לפרוע את ההלוואה, נכשל המערער במבחן המהימנות, ודי היה בכך להביא לדחיית טענותיו ולקבלת התביעה. בית משפט קמא היה מודע לקושי שבהסתמכות על עדי המשיב, שלא היו נוכחים בעת מתן ההלוואה, ולכן, הזהיר עצמו הזהר היטב, ולא התבסס על עדויות אלו, אלא רק ציין את דבר קיומן, כשמשקל התוספת הראייתית שלהן היה זעום. גם בעניין התמליל, הזהיר בית המשפט את עצמו ולקח בחשבון את סימני השאלה שמעלים ההקלטה הקטועה והתמלול החלקי.